חרדה חברתית היא למעשה החשש של הילד שמא יצחקו עליו או ילעגו לו כאשר הוא מתקשר עם בני גילו. החשיפה למצבים חברתיים מהווה איום עבורו, יוצרת חרדה ולכן, ינסה הילד להימנע מקשרים חברתיים. בגילאים הצעירים עשוי הילד להגיב בבכי, בהתקף זעם או בקיפאון. בגילאים בוגרים יותר, הילדים הסובלים מחרדה חברתית ינסו להימנע מהתנהגויות כגון:
- לקרוא בקול בכיתה
- לכתוב על הלוח
- להצביע ולענות על שאלות המורה
- לשוחח עם ילדים שאינם מכירים
- להשתתף במשחקים
- להימנע מאירועים חברתיים (כמו מסיבה כיתתית)
חשוב לטפל בחרדה חברתית מוקדם ככל הניתן, שכן, הימנעות ממושכת ממצבים חברתיים מובילה ללקות במיומנויות החברתיות של הילד. מיומנויות שנרכשות תוך כדי אינטראקציה והתנסות עם בני הגיל. בנוסף, מתגברת תחושת הבדידות והעצב.
אחד הטיפולים היעילים לחרדה חברתית הוא הטיפול הקבוצתי. שכן, במסגרת קבוצה קטנה, מוגנת ובטוחה, יכול הילד להתנסות במגוון מצבים חברתיים, אותם יוכל ליישם בשלב מאוחר יותר במציאות. בנוסף, ישנה הפגה של תחושה הבדידות והבנה "שאני לא לבד ויוצא דופן".
במקרים מסוימים ניתן להתחיל בטיפול אישי ולהמשיך בטיפול קבוצתי.