הפרעת קשב וריכוז היא אחת מהפרעות הילדות הנפוצות ביותר. היא מופיעה בשכיחות של 4%-12% בקרב אוכלוסיית הילדים. בדרך כלל, בנים לוקים בה יותר מבנות ביחס של 1:3.הפרעת הקשב יכולה להיות משולבת עם מרכיב של היפראקטיביות ואימפולסיביות ויכולה להופיע גם בלעדיו. למעשה ההגדרה של הפרעת הקשב וההיפראקטיביות מחלקת את ההפרעה לשלושה טיפוסים:
הפרעת קשב ללא היפראקטיביות – ההפרעה מאופיינת בקושי לשמור על קשב
הפרעת קשב מסוג היפראקטיבי – מאופיינת בהפרעה של אימפולסיביות והיפראקטיביות. מאפיינת בעיקר ילדים צעירים.
הפרעת קשב משולבת היפראקטיביות – הפרעה זו מתבטאת הן בחוסר קשב והן בהיפראקטיביות ואימפולסיביות.
למעלה מ 50% מהלוקים בהפרעת הקשב הם מהסוג השלישי, המשלב את הפרעת הקשב עם היפראקטיביות ואימפולסיביות.
כדי שהפרעת הקשב תוגדר כהפרעה היפראקטיבית-אימפולסיבית צריכים להופיע שישה מתוך תשעה התסמינים הבאים, למשך חצי שנה או יותר ולפני גיל 7:
- חוסר מנוחה ברגליים ובידיים או התפתלות במקום הישיבה
- עזיבת כיסא בזמן השיעור או במצבים אחרים בהם הוא מצופה להישאר במקומו
- התרוצצות וטיפוס ללא הרף
- קושי לעסוק בפעילות פנאי בשקט
- נטייה לתנועה מרובה במקום
- פטפטנות
- "יורה" תשובות לפני השלמת השאלה
- מתקשה בהמתנה בתור
- מתפרץ לדברי אחרים
כדי שהפרעת הקשב תוגדר כהפרעת קשב צריכים להופיע שישה מתוך תשעה התסמינים הבאים, למשך חצי שנה או יותר ולפני גיל 7:
- קושי להפנות תשומת לב לפרטים או ביצוע טעויות פזיזות בפעולות יומיומיות.
- קושי לשמור על קשב במטלות לימודיות או במשחק
- קושי לשמור על קשב במהלך שיחה
- קושי לפעול על פי הוראות ולהשלים מטלות
- קושי בארגון מטלות
- הימנעות או רתיעה ממטלות הדורשות מאמץ מנטלי מתמשך
- איבוד חפצים החיוניים למטלות או לפעילויות
- מוסחות
- שכחנות
כדי שהפרעת הקשב תוגדר כהפרעת קשב בליווי היפראקטיביות ואימפולסיביות צריכים להופיע שישה מתוך התסמינים שלעיל. 3 מתוך תסמיני ההיפראקטיביות ו – 3 מתוך תסמיני הקשב. התסמינים צריכים כאמור להופיע למשך חצי שנה או יותר ולפני גיל 7.
לקשב יש ארבעה סוגי תפקודים אשר נפגעים כאשר קיימת ההפרעה:
קשב מתמשך – היכולת לשמור על הקשב או על אותה התנהגות, לאורך זמן וברמה קבועה של ביצוע במהלך פעילות מתמשכת.
קשב סלקטיבי– היכולת למקד קשב במידע רלוונטי חזותי או שמיעתי, תוך התעלמות מגירויים מסיחים, פנימיים או חיצוניים.
הכוונת הקשב – להפנות את הקשב לגירוי מסוים, לנתקו ולהפנותו אל עבר גירוי חדש, כלומר פיצול וחלוקת הקשב
בקרת הקשב – היכולת של הילד לארגן, לתכנן ולבצע פעולות מורכבות, לווסת תגובה , להשתמש במשוב פנימי וחיצוני במיוחד בהתמודדות במצבי קונפליקט, מצבים בהם יש תחרות בין תגובות.
טיפול
הטיפול הנפוץ ביותר היום הוא הטיפול התרפותי. מתן תרופות יכול לשפר תסמינים מרכזיים רבים כגון מוסחות, פעלתנות יתר ואימפולסיביות. יחד עם זאת, חשוב להבין שהטיפול התרופתי אינו מקנה למטופל אסטרטגיות ממשיות ומיומנויות להתמודד ליקויים תפקודיים שנגזרים מהפרעת הקשב, כגון התפקודים הניהוליים או בקרת הקשב. לכן, מומלץ להוסיף התערבות פסיכולוגית לטיפול התרופתי.
טיפול התנהגותי הוא טיפול המשלב את סביבתו של הילד. בטיפול זה ניתנת הדרכה להורים ו/או למורים של הילד הלוקה בהפרעת הקשב והיפראקטיביות. הבסיס בגישה זו הוא שיש לחזק (ע"י חיזוקים) התנהגויות רצויות ולהכחיד (ע"י עונשים או התעלמות) התנהגויות שאינן רצויות. במילים אחרות, מגבירים את הוויסות הרגשי של הילדים באופן חיצוני. מחקרים שהעריכו התערבות התנהגותית, מצאו שיפור עקבי בהתנהגותם של הילדים בביה"ס. כאשר נעשה שילוב בין הטיפול התרופתי והטיפול ההתנהגותי, השיפור היה דרמטי עוד יותר. כמו כן, התוצאות נשמרו לטווח ארוך יותר מאשר בטיפולים אחרים.
ישנם טיפולים משלימים נוספים. אחד הטיפולים הנפוצים, הוא הטיפול במערכת ביו-פידבק. זוהי מערכת ממוחשבת, בה המטופל מחובר למערכת של אלקטרודות המודדות מדדים שונים בגוף כגון, דופק, לחץ דם, קצב פעימות לב וכדומה. במצבי לחץ המדדים עולים ובמצבי רגיעה וריכוז המדדים יורדים. באמצעות הנחייה של המטפל המוסמך לכך, ניתנים הוראות ותרגילים במטרה לזהות מה מסייע לילד להתרכז ולהישאר מרוכז. כמו כן, נלמדת שליטה טובה יותר בהיבטים האימפולסיביים של הפרעת הקשב.